בעקבות הקטל בכבישים בסוף השבוע האחרון

כשנולדנו ההורים שלנו הבטיחו לנו שלא נלך לצבא. אני גדלתי על האמירה הזאת וגם החניכים שלי אומרים לי ששמעו את ההבטחה הזו. היום כבר אף אחד לא מאמין שלא נלך לצבא... אבל אולי יש הבטחות אחרות שאפשר כן לקיים.

הבטחות, שכל אחד מאיתנו יכול לעשות צעד בשביל להגשים אותן. לא משהו מסובך לא משהו בלתי אפשרי, אני מבקש בסה"כ לנסוע עשרה קמ"ש פחות.

וכשאני אומר לנסוע עשרה קמ"ש פחות אני לא מתכוון רק להוריד את מהירות הרכב בעשרה קמ"ש אני מדבר בעיקר על להוריד את הלחץ, האגו וכלל המרכיבים שגורמים לנו לנסוע באופן פזיז ולא זהיר.

הבוקר נכנסתי לאתר הרלב"ד ולמדתי דברים חדשים שלא ידעתי על בטיחות בדרכים.

למשל האיסור לנסוע עם הרגלים למעלה (להניח רגלים על הדשבורד) במושב הנוסע.

מסתבר שכריות האוויר הקדמיות שברכב נפתחות במהירות גבוהה מאוד של כ-300 קמ"ש.

כשכרית אוויר נפתחת אל מול אדם מבוגר שיושב בצורה ישרה במושב, הסיכוי שהוא יפגע מהכרית לפני סיום פתיחתה הוא נמוך. אם מרימים רגליים ושמים אותן על לוח המחוונים (דשבורד), יש סיכוי גבוה שכרית האוויר הנפתחת תפגע בנוסע לפני סיום פתיחתה.

מסיבה זו, כדי למנוע את הסיכוי של עוצמת הפגיעה שבין הנוסע לכרית האוויר הנפתחת, אסור להרים ולהניח את הרגליים על לוח המחוונים (דשבורד).

ואם אני לא ידעתי את זה בטח גם רבים אחרים לא ידעו.

ואולי זו האחריות שלנו כתנועת נוער שמחנכת לערכים לחנך גם לזהירות בדרכים?

אני מזמין אותכם גם ללמוד עוד על מה אני יכול לעשות בשביל למנוע תאונות דרכים.

תשאלו את עצמכם או את החברים שלכם:

באיזה אמצעי זהירות אני משתמש כשאני על או ליד הכביש?

איפה אני יכול להאט "ולנסוע עשרה קמ"ש פחות"?

איזה פעולה אני יכול לנקות בשביל לגייס את החברים שלי לעשייה?