.png){kind=logo}
זיכרונות מהמסע לפולין #תנועה_זוכרת
"ביקרתי בהרבה אתרים, אתרים בהם אנשים רוכזו, הועבדו, הורעבו ונרצחו. אתרים בהם קרה הנורא מכל, ומחשבה אחת לא עוזבת אותי, יפה פה. יפה פה. במקום יפה לא יכול להתרחש דבר נורא כל כך. שקט פה. כמה ששקט פה. פעם לא היה שקט פה בכלל, פעם אנשים צרחו כאן את צעקתם העמוקה מכל, ועכשיו? עכשיו שקט כי הם כבר לא כאן. כי מילותיהם נשארו אילמות בין צמרות העצים המכסות את היער. אבל את קול הדממה מפרה לפתע מנגינה, מנגינה שאט אט מתחזקת, מנגינת ההמנון שלנו. את השקט אנו מפרים, בעבר נשמעו כאן צעקות אימה, היום נשמעת פה תקווה. בעבר העם שלי נרצח כאן ללא עוול בכפו. היום אני צועדת כאן מניפה את דגל המדינה, צועדת בגאווה. מכבדת בצעדיי את כל אותם יהודים שלא הצליחו לשרוד עד לרגע הזה, שלא זכו לראות את קום המדינה. צועדת כאן בכדי לזכור אותם, ומבטיחה שלא לשכוח זאת לעולם."
(יעלי סולטנוביץ', שבט שורק, הנהגת יהודה. בעקבות המסע התנועתי לפולין, 2019)