יום הזיכרון לשואה ולגבורה באזרחות הישראלית

1. אירועי הזיכרון ביום זה מתקיימים מתוקף חוק יסוד: ישראל - מדינת הלאום של העם היהודי" שקובע את יום הזיכרון לשואה ולגבורה כיום זיכרון רשמי, ו-חוק יום הזיכרון לשואה ולגבורה* שנחקק בשנת 1959, וקובע שבערב יום הזיכרון בתי קפה יהיו סגורים ושביום הזיכרון עצמו תישמע צפירה ולא יתקיימו עינוגים ציבוריים, דוגמת משחקי ספורט, קונצרטים או מופעי מחול שנועדו לשעשוע. החוק גם קובע שיתקיימו טקסים ועצרות, אם כי השנה, בשל האיסור על התקהלות שקבוע בתקנות לשעת חירום, הטקס המרכזי הוקלט מראש והתקיים ללא קהל. 2. כמתבקש מהיותה של ישראל מדינה יהודית שהוקמה בעקבות השואה, שגם מופיעה במגילת העצמאות כאחת ההצדקות להקמתה, ישנם חוקים שונים במדינה שעוסקים בהיבטים שונים של השואה, למשל: החוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם משנת 1950, שמטיל עונש מוות על מי שביצע בתקופת השלטון הנאצי פשעים כנגד העם היהודי והאנושות; חוק זכרון השואה והגבורה - יד ושם משנת 1953, אשר מסדיר את מעמדו ותפקידיו של "יד ושם"; וחוק איסור הכחשת שואה שקובע שאין להתכחש לנעשה, להמעיט בהיקפו או להזדהות עם הנאצים ומעשיהם. אגב, לפי חוק העונשין, הכחשת שואה אסורה גם כעבירת חוץ, כלומר - לאזרח או תושב ישראלי אסור להכחיש שואה גם כשהוא בחו"ל. 3. בנוסף לאלו, קיים מערך חוקים שנועד לסייע לאותם אנשים ששרדו את השואה ועלו לישראל: חוק נכי המלחמה בנאצים משנת 1954 שמאפשר למי שסובל מנכות בשל לקיחת חלק במאבק בנאצים במסגרת צבא או הפרטיזנים לקבל תגמול; חוק נכי רדיפות הנאצים משנת 1957 שמאפשר למי שעלה לישראל בשנים הראשונות כנכה בשל רדיפות הנאצים - לקבל תגמול; חוק הטבות לניצולי שואה משנת 2007 שמסדיר את ההטבות השונות שניתנות לשורדי השואה מטעם המדינה; וכן חוק נכסים של נספי שואה שמגדיר שרכוש של נספי שואה יועבר ליורשים ואם לא ייצאו יורשים - הוא יועבר לטובת סיוע לניצולי שואה אחרים או להנצחת זכר השואה.