מה ניתן ללמוד מהמקרה של סימון ביילס?

סימון ביילס היא אחת ממתעמלות המכשירים הטובות בעולם. היא הייתה הראשונה לבצע תרגילים בדרגת קושי גבוהה, והשאירה את כולנו פעורי פה באולימפיאדת ריו. באולימפיאדה הנוכחיות, טוקיו 2020, ביילס השאירה אותנו פעורי פה פעם נוספת, אבל הפעם לא בשל יכולותיה הספורטיביות, אלא בשל אומץ הלב שלה כשהודיעה שהיא פורשת מחלק מן התחרויות על מנת להתמקד בבריאותה הנפשית. בצעד לא פשוט, המתעמלת הבכירה של נבחרת ארצות-הברית בחרה לוותר על החלום האולימפי על מנת לאפשר לעצמה להחלים.

ביילס הגיעה לאולימפיאדה הנוכחית כאשר משקל רב וציפיות רבות על כתפיה, לאחר ביצועיה הטובים ושמה שהלך לפניה. בנוסף, חשוב לזכור כי טרם האולימפיאדה נחשפה פרשת ההתעללות המינית שעברה נבחרת ההתעמלות האמריקאית על ידי רופא הקבוצה, ביניהן גם ביילס. כלל הדברים הצטברו לכדי לחץ נפשי בו הייתה נתונה המתעמלת האגדית. כבר בתחילת התחרויות בטוקיו ניתן היה לראות שביילס לא מתנהלת כשורה, כאשר ביצעה טעות לא אופיינית באחד התרגילים. מרגע זה ביצועיה היו בירידה, כאשר לא הצליחה להתאושש מאותה השגיאה. שלשום הודיעה ביילס על פרישה מהתחרות הקבוצתית, והיום יצאה ההודעה על פרישתה מתחרות הקרב-רב היוקרתית.

אז מדוע אנחנו גאים בסימון ביילס? החשיבות בשיח על בריאות מנטלית, על העומס האדיר שספורטאיות וספורטאים נתונים בו בכל רחבי העולם, שמתנקז פעמים רבות לקרב אחד גורלי במשחקים האולימפיים, לא ניתנת לשיעור. העובדה שביילס אמרה לעולם, אני אנושית. המטרה לא תמיד מקדשת את האמצעים, ואם אני נמצאת בסיטואציה שלא בריאה לי, אני יודעת לקחת צעד אחורה ולתת לגוף ולנפש שלי את מה שהם כה זקוקים לו. אנשים מבוגרים ומנוסים מביילס לא תמיד ידעו לקחת צעד אחורה כשנזדקקו לו, ושילמו על כך מחירים כבדים בדיעבד. הבחירה שלה להיחשף מול כל העולם ולא להסוות את הפרישה בפציעה גופנית, אלא להעלות את השיח הנפשי לקדמת הבמה יסייע לספורטאים וספורטאיות רבות בהמשך להתמודד ולדבר על הקושי שלהם.