• מח' הדרכה

פוליטיקה בימי קורונה 16.4.2020

היום התרחש אירוע היסטורי: שידור חי באינטרנט של דיון בבית המשפט הגבוה לצדק (בג"צ): 1. אתם בטח שואלים את עצמכם: למה רק עכשיו?! עד היום, עיקרון פומביות הדיון שקבוע בחוק בתי המשפט בא לידי ביטוי בישראל בפרסום פרוטוקולים ופסקי דין, וכמובן, באפשרות של כל אזרח להיכנס לדיונים משפטיים. צילום הדיונים והשידור שלהם ברשת מעצימים את הפומביות, ונשיאת בית המשפט העליון אמרה שהיא מקווה שהשידורים יגבירו את השקיפות והאמון של האזרחים במערכת המשפט, דבר שחשוב במיוחד בתקופת משבר הקורונה. מערכת המשפט נמנעה מכך עד היום, בין השאר, משום שקיים חשש שהצילום ירתיע חלק מן המעורבים ויגרום להם להתנהג בצורה שונה בבית המשפט, ובכך תיפגע הזכות להליך משפטי הוגן לה זכאים הצדדים.

2. הדיון בבג"צ היום עסק בעתירה שהגישו ארגוני חברה אזרחית שונים בנושא המעקב והפיקוח של השב"כ והמשטרה על אזרחי המדינה. הדיון הדגיש התנגשות חריפה בין שתי זכויות יסוד: מצד אחד, הזכות לכבוד ולפרטיות של האזרחים, שמעוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ובמיוחד הזכות לכבוד ולפרטיות של חולים, שמעוגנת בחוק זכויות החולה. זכויות אלו נפגעות משום שפרטים אישיים של חולים ואנשים שבאו איתם במגע נחשפים ונאספים ללא הסכמת בעליהם. מולם ניצבים בהתנגשות זו הזכות לחיים, שנשמרת משום שחולים מתבקשים להיכנס לבידוד ובכך הם אינם מדביקים אחרים, וכן האינטרסים הציבוריים של שלום הציבור והחזרת הפעילות הכלכלית במשק בהקדם.

3. חלקו השני של הדיון בבג"צ התקיים בדלתיים סגורות, כלומר – ללא נוכחות של אורחים ותקשורת, וגם במעמד צד אחד, כלומר – רק המדינה ונציגי השב"כ והמשטרה טענו בפני השופטים. מקרים כאלו אפשריים, לפי החוק, כאשר מדובר בסוגיות של ביטחון המדינה או יחסי החוץ שלה, ענייני קטינים, עבירות מין ועוד.

4. למיטיבי לכת: השאלה המרכזית בדיון עסקה בהיקף סמכויות המעקב שניתנו לשב"כ ולמשטרה אחרי האזרחים החשודים כחולים בקורונה, התנועות שלהם ונתוני השיחות שלהם, ובכלל - ההצדקה לקיום המעקב ומשך הזמן שהוא ייארך. העותרים טענו שחוק שירות הביטחון הכללי כלל לא מאפשר לממשלה להעניק לשב"כ סמכויות שקשורות לנושאים אזרחיים, כמו מאבק בהתפשטות נגיף הקורונה, מכיוון שהחוק מגדיר שמשימות נוספות שיוטלו על השב"כ יהיו רק בתחום הביטחון הלאומי. טענה נוספת היתה שהחלטה כזו צריכה להתקבל רק בחקיקה ראשית, כלומר בכנסת, ורק בהוראת שעה מוגבלת בזמן, ולא מתוקף תקנות לשעת חירום. המדינה, שהיא המשיבה לעתירה, טענה שמדובר בכלי שיעילותו מוכחת בהגנה על חייהם של האזרחים, שהשימוש בו מוגבל ומידתי ושהוא נמצא תחת פיקוח של ועדת החוץ והביטחון של הכנסת. עוד טענה המדינה שהעותרים מבקשים מבית המשפט לתת צו עשה, כלומר הנחיה למדינה כיצד לפעול, וזאת בנושא שכבר התקבלה בו החלטה וננקטו צעדים בשטח, ושמדובר בעניין חריג שיש לשקול בכובד ראש.