ה-9 במאי, יום הניצחון

ה-9 במאי, יום הניצחון

מיכאל זץ, לשעבר מנהל אזור חבר המדינות בצופים צבר עולמי. (מתוך כתבה שעלתה לאתר התנועה במאי 2012)

במניין הימים של חודש מאי, בולט ה-9 במאי. יום כניעת גרמניה הנאצית לבעלות הברית במלחמת העולם השנייה. בשנים האחרונות בישראל נהוג לציין יום חשוב זה, בעיקר בערים בהם מתגוררים הווטרנים, יוצאי ברית המועצות שנלחמו במלחמה. אך בחבר המדינות, אשר הרכיבו את ברית המועצות לשעבר, יום זה הוא יום חג לאומי. חג של גאווה וחג של שמחה, זהו יום שעוצרים הכל, מודים ל"בנים הגיבורים" וזוכרים.

מניין ההרוגים בברית המועצות עמד על 24 מיליון- אזרחים וחיילים שקיפחו את חייהם במלחמה. לשם השוואה, באותם השנים עמדה אוכלוסיית חבר המדינות על 168,500,000. ההרס והשכול היו בכל עיר ובכל כפר. היו בתים שהשכול היכה פעמיים וגם שלוש. עד היום, בכל עיר וכפר בחבר המדינות הכיכר המרכזית נקראת "כיכר הניצחון" ע"ש הניצחון הגדול על הנאצים. הכיכרות מעוטרות באנדרטה גדולה, בסמל הפטיש והמגל (סמל הקומוניזם) ובכוכב אדום, בעל חמש פינות, סמל לצבא האדום האדיר שלחם במלחמה ההיא. לאורך כל השנה דולקת באנדרטה אש לזכר ההרוגים, וכל סיור בעיר מתחיל ומסתיים בכיכר הניצחון.

מגיל קטן הילדים בחבר המדינות מתחנכים על סיפורי מורשת של מלחמת העולם השנייה ועל גבורת הבנים הלוחמים. סרטי התעמולה שנועדו לגייס את העם ולהרים את המורל הירוד של אותם שנים הם קלאסיקות בלתי נשכחות. לפעמים נדמה שלא באמת עברו להם 67 שנים מאז הסתיימה המלחמה. הזיכרון חי ומוחשי, הוא חלק ממרכיבי הזהות של התושבים, חלק מה-DNA. את סיפורי הקרב והגבורה מדקלמים. מלחמת העולם השנייה היא פצע פתוח גם היום, אך אקורד הסיום של המלחמה היא גאוותם של אזרחי חבר המדינות, צעירים ומבוגרים כאחד.

ברשת החברתית בשפה הרוסית vkontakte מצאתי את הכרזה המצורפת:

בכרזה מצולמים ווטרנים מעוטרי מדליות שלחמו במלחמת העולם השנייה ביחד עם הכיתוב "תודה, לעולם לא נשכח את אלה שקיפחו את חייהם בשביל שאנחנו נוכל לחיות את שלנו".

ויש גם את הזווית האישית שלי למלחמה. בתוך הרשימה האינסופית הזאת של שמות החללים, גיליתי על דרך המקרה, את ההקשר המשפחתי האישי למלחמה ולשכול, שבינתיים התייתם ולא נותר לו איש. המלחמה קברה אותו והשנים שעברו איימו לקבור גם את הזיכרון ממנו.

קראו לו לב פורטנוי. הוא נולד ביום שני 19 למאי, 1919, באוקראינה בעיירה Chigirin במחוז Poltavskaya. בן בכור לפאניה ומשה. לפי הרישומים שהשאירה דודתי ב"יד ושם", הוא היה סטודנט ורווק. באתר אחר, שמאגד את יומני המלחמה הסרוקים, מצאנו שהוא היה מפקד מחלקת טנקים בחי"ר 60 של הצבא האדום והוא נפל בקרב מול האויב הנאצי, בחזית של בלארוס ביום חמישי ה-23.09.1943, בן 24 במותו. לא נשאר מי שיספר את סיפורו.

כמוהו יש עוד מיליונים.

עבור אזרחי חבר המדינות, ה-9 במאי הוא לא עוד יום בלוח שנה. הוא יום חג וזיכרון. חוגגים את החיים וזוכרים את הלוחמים.

לתכנים נוספים הקשורים ביום הניצחון כנסו לעמוד הייחודי באתר. למעבר לחצו כאן.

לקישור לכתבה המקורית