• מח' הדרכה

'תירבחו ותסעדו'- למי אנחנו פותחים את הבית (ואת הלב)?

הצעה לנקודת מבט על חגיגות המימונה

להלן שני קטעים מתוך 'וארשתיך לי במימונה', חוברת מימונה ישראלית. – בהוצאת 'כל ישראל חברים' ותנועת 'תיקון'. אחריהם שאלות לדיון ומחשבה.

בערב ליל הסדר אנו מכריזים בהגדה: ‘כל דיכפין ייתי וייכול’. אך למעשה, אף שבבתים רבים הדלת פתוחה, ההכרזה אינה מתממשת במלואה. בליל המימונה אנו אכן פותחים את בתינו ואת לִבּנו ומקימים הלכה למעשה ‘כל דיכפין ייתי וייכול'. המימונה היא גם חג האמונה. על פי האמונה היהודית, המשיח יבוא בחג הפסח. בחוגגינו את המימונה אנו מצהירים כי אף על פי שחג הפסח עבר והמשיח לא הגיע, אנחנו מאמינים, סמוכים ובטוחים, שבוא יבוא. אנו אכן מאמינים בלב שלם שהמשיח יבוא. אולם, עד אזי שהכרח שאנו כבני אדם נהיה ערבים זה לזה ופתוחים זה לזה, בבחינת ‘כל דיכפין יתיי ויכול’.

חג המימונה מתיישב, בהדרגה, בעקביות ובנחרצות, בהוויה הישראלית. מה שהיה נחלתה של עדה אחת הופך ליום לאומי. כך, יצא החג מן הבתים והשכונות למרחב הציבור. הערכים והמנהגים שליוו את החג עוד טרם עלייתו ארצה, מעצבים את אופיו, אך, בסופו של דבר, לאור הדרישה של החברה הישראלית, יש לעדכנו. ערכי החג הם האירוח, הידידות, הברכה החומרית, האמונה וחגיגת הטבע. ההרכבה של אלו לכלל אחדות אחת, יש בה מה שעובר כל אחד מן המרכיבים גם יחד. הידידות כאן אינה על חשבון צד שלישי זר, אלא היא מכילה, בתוך העדה, בתוך העדות, וגם מרחיקה לכת לידידות יהודית ערבית. יחד שבטי ישראל חובר לכלל אזרחי ישראל.

האמונה והרוחניות אינן מנוגדות לברכת השפע, המסומלת בחמאה, דבש, וכמובן במופלטה. האמונה מגלה את צד הנדיבות שבה, ונותנת את עצמה לידידות. כך, הצטרפותם של הברואים זה לזה, מצרפת גם את הערכים זה לזה. הגיבורים של החג הם הקהילות, המשפחות והפרטים. ככזה מהווה חג המימונה העצמה של הקהילה, ומחזק את האמון בין הקהילות השכנות.



נקודות לדיון:

· לפי הקטעים- מה הם הערכים במרכזיים שבחגיגת המימונה?

· איך נוכל גם השנה לנהוג בידידות ובהכנסת אורחים?

· למי לפעמים אנחנו לא פותחים את הבית שלנו? את השבט שלנו?

· למי קשה לנו כחברה או כפרטים לפתוח את הלב? מדוע?