כנגד ארבעה בנים דיברה תורה - כנגד ארבעה חניכים אנחנו מדברים

"כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה בָנִים דִּבְּרָה תוֹרָה: אֶחָד חָכָם, וְאֶחָד רָשָׁע, וְאֶחָד תָּם, וְאֶחָד שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאוֹל"

בהגדת הפסח מוזכרים ארבעה בנים - חכם, רשע, תם ושאינו יודע לשאול. ואם חושבים על זה, הרי שאנו יכולים להשוות את ארבעת הבנים ל-4 סוגים שונים של חניכים. בהגדה, שלושת הראשונים שואלים, כל אחד בדרכו, לפשר מנהגי הפסח, ואילו הרביעי, מייצג את אותו אחד שלא זכה להתחנך על ברכי המסורת, ואינו יודע דבר על עברו ועל מצוות החג, ואף לשאול אינו מסוגל; ומסיבה זו התורה מצווה "והגדת לבנך" (שמות פרק י"ג, פסוק ח'), ובלשון ההגדה: "את פתח לו" - חובה עלינו להסביר לו את משמעות החג כהלכתו ועל-פי מסורתו.

ולעניינינו: העובדה שכל אחד מהבנים שואל שאלה אחרת כשהוא יושב ליד השולחן הערוך של ליל הסדר, ונתקל באותם מנהגים וסמלים, באה ללמד את המדריכים והמחנכים שבינינו עובדה בסיסית וחשובה שאנו נוטים לשכוח: גם אצלנו יש את אותם 4 סוגי חניכים, ואשר יש לדעת להגיב ולענות לכל אחד לפי רמתו ויכולתו ואופיו האישי...

בואו נדגים:

א. הבן "החכם", אותו אחד שיש שאוהבים לקרוא לו היום "חנון", זה שמיד מבין עניין והולך עוד צעד קדימה, זה ששואל שאלות שלא תמיד יש לנו תשובות ב"שלוף" וגורם לנו להתפתל. הילד הזה לפעמים, למרות רמת האינטליגנציה הגבוהה שהוא סוחב איתו לכל מקום, יכול להיות פגיע ורגיש. יכול להיות אפילו שבגלל חוכמתו, אנו נוטים להתעלם מן הפן הרגשי באישיותו ולהתמקד ביכולת המחשבתית בלבד, ובכך לעשות לו עוול לא קטן. ב. הרשע, אותו ילד שעושה בעיות, שמסולק כל פעם מהפעולה, שאומר "למה לנו ללכת לצופים?" ומוציא את עצמו מהצורך להתנהג לפי כללי השבט. גם במקרה זה אנו נוטים להתמקד בתכונה שמדגישה לנו ההגדה, ולשכוח את מה שאולי מתחבא מאחוריה. העובדה שהוא מתואר כ"רשע" גם היא מונעת מאיתנו לראות פעמים רבות שמה שמסתתר מאחורי כל זה הוא בעצם ילד מפוחד שחושש ש"יעלו עליו" ויבינו שהוא לא כל כך "רשע", אלא אולי אפילו "תם" ומבוהל. ג. השלישי, הילד התמים ונראה שההגדה מדגישה לפנינו את דמותו של הילד התמים כיוון שגם במקרה הזה אנחנו נוטים להתייחס לתכונות הבולטות של הילד התם ולא לשים לב למה שמעבר לכך. התמימות שמשדר ילד כזה הופכת אותו הרבה פעמים למשהו כמו "דמות רקע". אם לילד החכם אנחנו נותנים תשומת לב לאור חוכמתו ולרשע בגלל רשעותו, הרי שאת התם אנחנו נוטים, אם להשתמש במילה מעט חריפה, להזניח. זהו "הילד הטוב" שלא עושה בעיות בבית או בכיתה. הוא יושב שם בשקט קולט מה שקולט וממשיך הלאה. אך הוא אינו מקבל את כל הליווי והעזרה שהוא באמת צריך... ד. והאחרון, שאינו יודע לשאול ,נראה כי זהו הבן או התלמיד שדווקא רוצה לדעת אבל מתקשה לנסח שאלה, זהו אולי הילד עם לקות הלמידה, או עם הקשיים החברתיים והרגשיים מסוגים אחרים, המונעים ממנו לשאול את שאלתו. נוכחותו של הבן הרביעי סביב שולחן הסדר מעידה עליו שהוא כן מתעניין וכן רוצה להבין, אבל חסרים לו הכלים לשאול את השאלה. ופה אולי יכולה לבוא לידי ביטוי הגדוּלה של המדריך, המחנך שיודע לשים לב, לחוש את הילד ולהבין את סערת הנפש שהוא עובר.

ואנו חייבים לדעת לתת את היחס הנכון לכל אחד ואחד, בין אם זה בפעולה, בין אם זה בחברה, זה יכול להיות אפילו החברים בבית הספר שאנו לא שמים לב אליהם... בואו נלמד יחד את המסרים הצפונים בהגדה ונדע להתאים אותם לאורחות חיינו ובכך ליצור חברה טובה יותר, חברה שיודעת לתת את המענה הנחוץ לכל אחד ואחד.